גז"ד לאיש מע"צ שהורשע בביצוע עבירות שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה אוטובוס הפנויים פנויות

רקע

1.         הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע עבירות של שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה.

בתמצית ניתן לשוב ולהזכיר כי כפי שנקבע ובעת ששימש כמנהל האגף לחומרים ומחקר במע"צ, שמר הנאשם בסוד - ואף הורה לאחרים לעשות כן - עצם קיומם של מסמכים שונים, שהיו רלוונטיים לחקירה משטרתית אשר התנהלה בעקבות תאונת דרכים קטלנית בה נהרגו 17 בני אדם ונפצעו עשרות נוספים. בין היתר נמנע בתוך כך מלגלות כי בדיקות שנערכו ימים ספורים עובר לתאונה, באותו כביש בו אירעה, לימדו על הימצאות חומר ההופך חלק מאד במגע עם מים. 

2.         בטיעוניו לעניין העונש עמד ב"כ המאשימה על שרשרת המעשים שהובילו להרשעתו של הנאשם בביצוע העבירות הנזכרות;  תוצאות מעשיו; ובעיקר על הפגיעה הקשה בערך המוגן המצוי בבסיסן של העבירות נשוא הרשעתו.

הנאשם, כך הטעים, ידע על היקפה חסר התקדים של החקירה המשטרתית ואף סייע לה בציוד ובעובדים. כמו כן ידע כי מתקיים משפט בגינה של התאונה, אך חרף האמור לא גילה את המידע שהיה בידיו. זאת עשה רק לאחר שחויב לעשות כן ובעקבות החלטת בית המשפט העליון בעניין.

בתוך כך עמד על ההכבדה הניכרת כתוצאת התנהלות זו על עבודת המשטרה; על הצורך בפתיחתה של החקירה מחדש בעקבות גילוי המידע; ובסופו של דבר, על התוצאה שבהגשת כתבי האישום הנוספים בפרשה. כמובן הדגיש את עינוי הדין שנגרם למעורבים אחרים בפרשה, כתוצאת הסתרת המידע, הן מעצם העיכוב במשפטם והן מעצם הפגיעה בהגנתם, בעת שגילוי המידע הביא בסופו של יום לתוצאות שונות מאלו שהיו מתקבלות בלעדיו.

בתוך כך הדגיש כי בבסיס העבירות נשוא הרשעת הנאשם עומד ההכרח בשמירה על טוהר ההליך השיפוטי. כאשר נפגע הליך זה, כך טען,  לא ניתן להגשים הערכים אותם בא המשפט להגשים: עשיית צדק, גילוי האמת ואכיפת חוק. משכך, טען כי נוכח חומרת הפגיעה בערך כה חשוב נדרשת ענישה מרתיעה ומחמירה על מנת להבהיר כי אין להתייחס בסלחנות למי שפוגע בעשיית משפט צדק.

לבסוף ציין כי הגם שמקצועיותו של הנאשם אינה מוטלת בספק, וכמוה חשיבות תרומתו במסגרת תחום עיסוקו - כפי העולה גם מעדויות האופי שנשמעו בעניינו וממסמכים נוספים שבאו להוסיף על עדויות אלו - עדיין קיים הצורך בהרתעה. עם זאת בשים לב לזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועל אף שבמידה לא מבוטלת נגרם עיכוב זה בעטיו של הנאשם  וכתוצאת העבירות נשוא הרשעתו, ביקש להסתפק בעונש מאסר שניתן כי ירוצה בעבודות שירות ובמאסר על תנאי.

3.         מנגד חלק ב"כ הנאשם על מידת החומרה שיש לייחס למעשי הנאשם, בכפוף למכלול הנסיבות. כך נוכח הכשל המערכתי במע"צ, אשר לא בא לידי ביטוי בכתבי האישום שהוגשו, ומשכך אף לא בהכרעת הדין; כך, בהתאם, נוכח העובדה כי הנאשם נותר לבדו לתת את הדין; וכך בעיקר נוכח העובדה כי הנאשם לא עשה מעשיו בקור רוח ובאדישות, אלא תוך שאינו יודע מה לעשות בנסיבות אליהן נקלע ותוך שהוא מתייסר מן התוצאות.

עוד הוסיף כי אין להתעלם מכך שקיומו של משפט כנגד מעורבים בפרשה נודע לנאשם בחודש ספטמבר 2000, וכי חודשיים מאוחר יותר מסר את המידע. בהקשר זה הדגיש כי הנאשם לא "אולץ" לעשות כן כפי טענת ב"כ המאשימה, אלא שעשה זאת מיוזמתו ומרצונו הטוב.

בתוך כך הדגיש כי עברו של הנאשם נקי מכל עבירה, וכי אין חולק שמדובר באדם נורמטיבי, אשר תרומתו לחברה גדולה. בהתאם ביקש להביא בחשבון את עדויות האופי הרבות שצורפו, את העובדה שגילו ותחום התמחותו יקשו על השתלבותו בשוק העבודה, וכן את התועלת העולה לציבור מהמשך תרומתו המקצועית במלחמה בתאונות הדרכים.

בשקלול המתואר ביקש לבטל ההרשעה ולהשית על הנאשם צו של"צ.

4.         הנאשם מצידו הבהיר כי הוא מקבל את הכרעת הדין על שנאמר בה, מודה שטעה, מתנצל על מעשיו, ואף הבהיר כי למד את הלקח מטעותו. עוד ביקש להדגיש כי על אף שלא היה מכותב ישיר ל"מכתב אגד" (ראו: להלן) התייחס לנושא במלוא המקצועיות (להבדיל מהמכותבים הישירים למכתב זה) ותהה אם התייחסות דומה מצד גורמים אחרים הייתה עשויה למנוע את התאונה. מכל מקום הדגיש כי הוא עצמו אינו אחראי לתאונה.

על האמור הוסיף כי מזה שמונה שנים שהוא ומשפחתו נענשים. חייהם בהמתנה בעוד הם עצמם  עומדים ב"כיכר העיר". בתוך כך, ומתוך כוונה לעמוד על תרומתו המקצועית המשמעותית לחברה, סיפר על אחד מהמחקרים בהם הוא שותף - מחקר לפיתוח חדשני בתחום מניעת תאונות הדרכים - מחקר אחד מיני רבים להם הוא שותף באותה עת.

לבסוף ביקש התחשבות בית המשפט.

5.         מחמת טיעוני הצדדים לעניין העונש ראוי אולי לעמוד שוב על חלקם של ממצאי הכרעת הדין. כפי שנקבע ובמהלך חודש ספטמבר 99' התקבל במע"צ מכתב מ"אגד", אשר התריע מפני סכנת החלקה בשלושה מכבישי הגליל התחתון. בעקבות מכתב זה וביום 4/10/99 הורה הנאשם לשניים מעובדיו לצאת בדחיפות למקום לצורך ביצוע בדיקות, אשר העלו כי חומר ההופך חלקלק מאוד במגע ראשוני עם מים אכן מצוי במקום. דיווח על התוצאות הנ"ל העביר הנאשם לגורמים שונים במע"צ, תוך שציין כי קיים סיכוי להתרחשות תאונות קטלניות ותוך שהמליץ על שטיפת הכבישים הנזכרים.

ביום 9/10/99, עם רדת הגשם הראשון, ארעה באחד הכבישים האמורים תאונה קטלנית, אשר גבתה את חייהם של 17 אנשים, ואשר נפצעו בה רבים נוספים. בעקבות התאונה נפתחה חקירה משטרתית, והוקמה ועדה מקצועית לבירור נסיבותיה.

בעקבות ישיבת בכירים שנערכה במע"צ יום לאחר התאונה, הורה הנאשם לעובדים שונים באגף לשמור בסוד את תוצאות הבדיקות שנערכו עובר לתאונה, ואף נמנע בעצמו מלהעביר את המידע לגורמים המוסמכים.

6.         עוד נקבע כי אין לקבל הסברי הנאשם באשר לסיבות שהובילו לאי מסירת המידע על ידו, שכן עיון במכלול הראיות ובדבריו שלו, הוביל למסקנה כי היה מודע לחשיבותו של המידע ולרלוונטיות שלו לחקירה המשטרתית חסרת התקדים שנערכה, או כי לכל הפחות יכול היה לצפות שאי מסירת המידע תפגע בחקירה. בתוך כך נקבע כי רלוונטיות המידע שהוסתר ברורה על פני הדברים ונלמדת מצירוף נסיבות העניין, אשר היו ידועות היטב לנאשם, ובין היתר סמיכות הבדיקות למועד התאונה והמאמצים הרבים שהשקיעו גורמים שונים בניסיון לאתר מידע רלוונטי לתאונה. בעניין זה נקבע עוד כי הנאשם ידע על היקפה יוצא הדופן של החקירה המשטרתית ואף סייע בעריכתה, אך למרות זאת לא מסר את הידוע לו. בדומה נקבע כי הנאשם לא מסר את המידע גם לאור פניית הפרקליטות אליו, למרות חליפת מכתבים וטלפונים שנערכה, ואשר במסגרתה הובהר לו, בין היתר, כי המידע דרוש לניהולו של משפט בעניין (ואבהיר כי כבר במכתב שהועבר לו על ידי יועמ"ש מע"צ בספטמבר 2000, ת/13, נכתב על ידי הפרקליטות "על פי בקשה ב"כ ההגנה ולפי הוראת בית המשפט המחוזי בנצרת..."). בתוך כך נקבע כי לבסוף מסר את המידע לשוטר סדן רק ביום 7/12/00, וגם אז עשה כן לא מיוזמתו "המובהקת", אלא כאשר היה ברור כי כבר לא נותרה ברירה בידו (לפי דבריו בחקירה הראשית, ידע שאותו סדן יגיע כדי לדבר עם דובה - אותה עת גיאולוג שעבד באגף לחומרים ומחקר במע"צ תחת ניהולו של הנאשם) , וכשהגיע, הזמין אותו הנאשם למשרדו, ומסר לו את המסמכים מיוזמתו, עמ' 75 לפרוטוקול.)